אני רוצה לשתף אתכם בשש אסטרטגיות להתמודדות יעילה בתנאי אי הודאות. הפרק הזה פונה למנהלים/ות, שבינכם/ן, אבל רלוונטי לכולם/ן.
האחת, לאמץ את אי הנוחות שבחוסר הידיעה – באופן טבעי, אנחנו לא יודעים/ות את הכל אבל יש מצבים בהם גם לא ניתן לקבל את כל התשובות ובטח לא את המדויקות. ולכן, לא נותר אלא ללמוד לחיות לצד אי הודאות ואי הבהירות, להודות שאין את כל התשובות ולהיפתח לרעיונות חדשים. גם אם זה נשמע קל, במציאות היישום אינו פשוט כי לעיתים עולה הצורך לשנות את דפוסי החשיבה וההתנהגות שהשתרשו עם השנים.
השניה, להבחין בין בעיה מסובכת לבעיה מורכבת
לבעיות מסובכות יש פתרונות ברורים, גם אם קשה למצוא אותם. למשל פתרונות טכנולוגיים או פתרונות ע"י מומחים/יות בתחום.
לעומת זאת, לבעיות מורכבות אין פתרונות ברורים. לעתים קרובות הן מכילות היבטים שונים הקשורים זה בזה, וקשה לחזות את ההשלכות של כל פעולה. במצב כזה נדרש להיות גמיש/ה והסתגלותי/ת.
חשוב להבדיל בין המצבים כדי לדעת להפעיל את הכלים המתאימים.
השלישית והמשחררת – לוותר על פרפקציוניזם.
פרפקציוניזם הוא מחסום מרכזי ללמידה ולצמיחה, כיוון שעלול להוביל לזהירות יתרה ואי לקיחת סיכונים. באי ודאות גבוהה, השאיפה לפרפקציוניזם עלולה לגרום לתקיעות בשל הרצון שהכל יהיה מושלם, כאשר בפועל יותר חשוב לשמור על עשייה ותנועה.
הרביעית – לא למהר להסיק מסקנות ולא לזלזל במורכבות – להקדיש זמן לאיסוף מידע ולקבלת פרספקטיבות ולא לפחד להחליף את התפיסות הקודמות. לעשות את מה שמשרת את הארגון ומקדם את המטרות.
החמישית – לא להתמודד לבד – העולם מורכב, נקודות מבט חשובות ולכן כדאי לבנות צוות חזק ולהיעזר ביועצים ובמומחים כדי ליעל את התהליך ולקבל החלטות שמתייחסות לכל המורכבות של המצב.
השישית – לעושות זום אאוט – קל להיתפס לפרטים. ועם זאת, חשוב להיות מסוגל/ת להתרחק ולראות את התמונה הגדולה. זה מאפשר לזהות דפוסים והקשרים שקשה לזהות מזווית אחרת.
ולקינוח נסיים במשפט יפה של פין (סידני ג'ורג' הופקינס) האומרת ש:
"'ללכת לאיבוד ולמצוא את הדרך הם שני צדדיו של אותו המטבע. לא תוכלו/י לקבל את האחד בלי השני."